אביב באמסטרדם והגילוי בחלון הראווה
אתמול, מיכל ואני טיילנו ברחובות אמסטרדם, עירנו היפה.
יום מושלם – שמיים כחולים, 19 מעלות, ריח של אביב באוויר, העצים מתחילים ללבלב בירוק, והמים בתעלות מנצנצים בשמש.
כשהרחובות הראשיים הפכו לעמוסים מדי, חתכנו לסמטאות השקטות של שכונת היורדן. ואז, מיכל נעצרה מול חנות קטנה, בלתי שגרתית.
מבעד לזכוכית ראינו קירות עמוסים ביצירות אמנות מוכרות, אבל במבט נוסף – משהו היה שונה, לדוגמא:
ב”משמר הלילה” של רמברנדט, הראשים לא היו אותם ראשים.
ב”מוזגת החלב” של ורמיר, הדמות הייתה אישה אחרת – ואז גילינו גרסה שלה עושה סלפי.
רק אז קלטנו: זו לא חנות אמנות רגילה, אלא חנות צילום.
מקום שבו אנשים יכולים להתחפש, להיכנס לתוך תפאורה של יצירות הולנדיות מפורסמות, ולצאת עם תמונה שבה הם חלק מהעבר.
רעיון מגניב, תיירותי, אבל עדיין – חוויה.
ואז חשבנו לעצמנו:
“אבל היום, עם AI, אנשים יכולים פשוט לייצר לעצמם את התמונות האלה בטלפון. למה לטרוח?”
וזה נכון חשבנו, אבל במחשבה נוספת זה גם לא נכון בכלל.
חוויה מול תוצאה – מה בעצם חשוב לנו?
האם יש הבדל בין לראות את עצמך בתמונה של רמברנדט לבין לחוות את עצמך בתמונה של רמברנדט?
ברור שכן.
וזה גרם לי לחשוב, זה נכון לא רק לגבי תמונות. זה נכון לגבי כל כך הרבה תחומים בחיים שלנו.
טיולים – האם AI יקצר לנו את החוויה?
טיול הוא הרבה יותר מהזמן שבו אנחנו באמת בטיול.
הוא מתחיל ברעיון, עובר דרך חלומות, חיפושים, התרגשות, תכנון, דיונים, הזמנות וציפיות.
הרבה לפני שעלינו על המטוס, אנחנו כבר מטיילים בתוך המחשבות שלנו.
אבל אם ניתן לסוכן AI לתכנן עבורנו הכל, האם הוא יחסוך לנו זמן, או יקטין לנו את החוויה? (ועל השאלה האם זה בכלל באמת אפשרי אכתוב בפוסט נוסף)
בישול – רק אוכל, או משהו מעבר?
אפשר לקנות אוכל מוכן. אבל אם זה היה רק עניין של נוחות, למה אנשים ממשיכים לבשל?
כי יש בזה משהו אחר, הריח שעולה מהתנור, החיתוך המדויק של הירקות, התחושה של יצירה, הזמן עם עצמך או עם אחרים, וגם הטעם המוכר, והתחושה שהנה אני עושה את זה, אני יכול, אני יכולה.
יצירה – האם AI מחליף אותנו?
אפשר לתת ל AI לכתוב עבורנו, לצייר, להלחין.
אבל האם לא חלק מהמהות האנושית שלנו היא להביע את עצמנו בעצמנו?
האם לא חלק מהסיפוק של יצירה הוא דווקא המאמץ, הדרך, הניסיון והלמידה?
AI, חיסכון בזמן, או הפסד של משהו יקר יותר?
הטכנולוגיה תמיד רצתה להפוך את החיים לקלים יותר. וזה בסדר גמור.
אבל לפעמים, כשהמשהו נהיה קל מדי, הוא גם מאבד מהמשמעות שלו.
אנחנו רגילים לחשוב שאנחנו עובדים כדי להרוויח כסף, אבל הרבה פעמים אנשים עובדים כי הם אוהבים ליצור, להרגיש סיפוק, לצמוח ולהתפתח.
גם אם לא כולם אוהבים את העבודה שלהם, יש בה עדיין אלמנט אנושי – מפגשים אנושיים, תהליכים, רגעים קטנים של משמעות.
עכשיו תחשבו על הדור החדש של כלי AI:
- הם יכולים לכתוב עבורנו פוסטים.
- הם יכולים ליצור עבורנו תמונות.
- הם יכולים לתכנן לנו טיולים.
- הם יכולים לנהל שיחות ולענות למיילים.
אבל אם הכל נעשה בשבילנו, איפה אנחנו בתמונה?
היסטוריה של טכנולוגיה – ומה זה אומר על העתיד?
בכל פעם שטכנולוגיה חדשה פורצת דרך, היא לא רק מקלה על חיינו, היא משנה אותנו.
לפעמים היא נותנת לנו חופש חדש, ולפעמים היא לוקחת מאיתנו משהו שבכלל לא ידענו שאנחנו צריכים לשמור עליו.
הגלגל – מהפכה בתנועה, אבל גם שינוי במרקם החיים
הגלגל שינה את ההיסטוריה האנושית. הוא הפך מסעות לאפשריים, סחורות לניידות, והביא עמים ותרבויות להיפגש.
אבל הוא גם גרם לכך שהתרחקנו זה מזה.
אנשים עברו מהליכה רגלית בקבוצות למרכבות ולעגלות. המרחקים גדלו, הקהילות נעשו פחות תלויות זו בזו, והמסחר נהיה תעשייתי במקום אישי.
הדפוס – הפצת ידע, אך גם הצפת מידע
מכונת הדפוס של גוטנברג חוללה מהפכה – ידע לא נשאר עוד נחלתם של מעטים. ספרים הודפסו, רעיונות התפשטו, מדע, פילוסופיה ודמוקרטיה שגשגו.
אבל אז הגיעה גם תופעת המידע הלא מבוקר. פייק ניוז של ימי הביניים, תעמולה פוליטית, שטף של דעות שאיש לא ידע לסנן. העולם קיבל גישה לידע, אבל גם נאבק במידע מבלבל, מניפולציות ושקרים שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מהתקשורת. כל זה קרה כבר לפני מאות שנים ורק התחזק בשנים האחרונות בצורה משמעותית.
אבק השריפה – כוח ועוצמה, אך גם הרס והפחדה
אבק השריפה נתן לעמים וליחידים כוח חסר תקדים. הוא המציא מחדש את שדה הקרב.
מצד אחד, הוא אפשר הגנה, חיזק אומות והאיץ את התפתחות הצבאות והמדע.
מצד שני, הוא הפך את המלחמות לקטלניות יותר, הרס עיירות שלמות, ונתן לכוח צבאי השפעה בלתי נתפסת על חיי אזרחים תמימים.
המכונית – חופש לנוע, אבל גם בידוד ופקקים
המכונית שחררה אותנו מהצורך להישאר במקום אחד. היא חיברה בין ערים, פתחה עולמות חדשים, ונתנה לכל אדם אפשרות לנוע באופן עצמאי.
אבל היא גם פירקה את הקהילות הקטנות, רוקנה את הרחובות מהולכי רגל, ויצרה ערים שמתוכננות לרכבים במקום לאנשים.
היא הפכה את חיינו לנוחים יותר, אבל גם גרמה לנו לבלות שעות בפקקים ובמרדף בלתי פוסק אחרי הזמן. אני במיוחד מרגיש את זה בחיים באמסטרדם, בלי מכונית, בעיר של מיליון תושבים, אני מכיר מעט מאוד אנשים, ובכל זאת אני פוגש אותם הרבה יחסית, חולף על פניהם מנפנף לשלום. זה כמעט ולא קורה בתוך המכונית הסגורה.
המטוס – קיצר מרחקים, אך יצר זרות עולמית
פתאום, העולם הפך לכפר גלובלי. יכולנו להגיע לכל מקום במהירות, חוויות חדשות נפתחו, מסחר ותיירות שגשגו.
אבל משהו אבד. לפני המטוסים, המסע עצמו היה חוויה. הדרכים הארוכות יצרו סיפורים, אנשים למדו להכיר מקומות לאט, להתחבר לתרבויות חדשות דרך הדרך עצמה.
היום, אנחנו נוחתים ישירות ליעד, לפעמים בלי להרגיש את ההבדל בין מקום למקום.
האינטרנט – חיבור בין אנשים, אך גם ניכור דיגיטלי
העולם מעולם לא היה מחובר יותר. כל הידע האנושי בכף ידנו. תקשורת חוצה יבשות ברגע, עסקים, למידה, יצירה – הכל בהישג יד.
אבל יחד עם זה, גם נוצר ניכור חדש. שיחות הפכו להודעות קצרות, מפגשים הפכו לזומים, והיכולת שלנו להיות באמת נוכחים בחיים שלנו החלה להיחלש.
אנחנו תמיד זמינים, אבל האם אנחנו באמת מחוברים?
הסמארטפון – כוח אינסופי בכף היד, אך גם התמכרות תמידית
עם הסמארטפון, הכל נמצא אצלנו: מידע, אנשים, מצלמות, מפות, זיכרונות, מוזיקה, בידור.
אבל הוא גם הפך אותנו לתלויים בו. הוא חיסל רגעים של שקט, השאיר אותנו מחוברים תמידית, והפך את הזמן שלנו למשאב שמישהו תמיד מנסה לתפוס.
הוא הביא לנו נוחות אדירה, אבל גם גזל מאיתנו את היכולת פשוט להיות, בלי לבדוק, בלי לעדכן, בלי להרגיש צורך לתעד כל רגע.
ועכשיו – AI. מה הוא ייקח ומה הוא ייתן?
AI נמצא בנקודת פריצה.
הוא מסוגל לחשוב, ליצור, לקבל החלטות – לפעמים טוב יותר מאיתנו.
הוא הופך תהליכים לאוטומטיים, חוסך לנו זמן, מקצר משימות מורכבות, ומעניק לנו כוח שבעבר היה בלתי נתפס.
אבל השאלה האמיתית היא:
האם הוא רק יחסוך לנו זמן, או שהוא גם יקצר לנו את החוויה האנושית?
האם ניתן לו לחשוב במקומנו, לבחור במקומנו, להרגיש במקומנו – ואז נגלה, מאוחר מדי, שלא נשאר לנו באמת מה לחוות?
הבחירה היא שלנו – גם כיחידים וגם כחברה
זו בחירה אישית, אבל גם חברתית.
כל אחד יכול להחליט איפה הוא שם את הגבול בין נוחות לחוויה אמיתית.
אבל כשמשהו הופך להיות נפוץ מספיק, הבחירה כבר לא נשארת רק שלנו.
היא הופכת להיות נושא של החברה כולה, עניין של רגולציה, של כללים, של מה מותר ומה אסור, של מה נורמלי ומה נעלם.
אנחנו חיים בתקופה מרתקת.
AI לא רק משנה את העולם – הוא משנה את הדרך בה אנחנו חווים את העולם.
ואם לא נהיה מודעים לבחירות שלנו, יום אחד נסתכל סביב ונגלה שהקלות ניצחה את החוויה.
ואולי אז כבר יהיה מאוחר מדי להחזיר את מה שאיבדנו.
אז מה אתם חושבים?
- איפה עובר מבחינתכם הקו?
- מה אתם רוצים לשמור אותנטי?
- ואיפה אתם שמחים לתת לטכנולוגיה לעשות את שלה?
אשמח לקרוא את דעתכם. שתפו אותי בתגובות.
